<h1>המנהיג שער המקווה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ובמשנת מקוואות (פ"ב) [פ"ד] [מ"ה], השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשי' בה, והטעם דכלי בעינן גבי חטאת וליכא ואינה פוסלת את המקוה דקרקע הוא ואינה כלי, היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה [וכו'] ופוסלת את המקוה שאע"פ שחיברה כלי הוא. נקבה מלמטה או מן הצד או אם אינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה דאינה כלי עוד, וכמה יהיה בנקב כשפופרת הנוד שתי אצבעות חוזרות למקומן. הרי לך שלא יוכל למצוא לה צד התר אלא כשניקבה ונתבטלה מתורת כלי ואפי' מחזקת מ' סאה. ועוד תנן בפ' (ב') [ד'] דמקואות [מ"א] ומייתי לה ביציאות שבת, המניח כלים תחת הצנור וכו', ואפי' כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלין את המקוה ואע"פ שאין מקבלין טומאה, ומיירי בצינור שחקקו ולבסוף קבעו שהיה עליו תורת כלי בתלוש, והמניח טבלה תחת הצינור אם יש לה לבזבזין פוסלת את המקוה, זקפה לידו[ח] בין כך ובין כך אינה פוסלת, פי' אם להדיח את הטבלה זקפה אע"פ שיש בה לבזבזין לקבל מים כל שהוא כיון שאינה עומדת כדרך קבלתה אינה פוסלת והחוטט בצינור לקבל צרורות וכו', וסילון צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה. למדו מזה שאין כלי פוסל את המקוה להמשיך דרך עליו אלא אם כן נעשה לקבלה וראוי לקבלה דרך הנחתו, וראיה גדולה מן הים דגרסי' בירושל' [יומא פ"ג ה"ח] פ' הוציאו לו, א"ר יצחק ים שעשה שלמה בית טבילה לכהנים היה שנ' והים לרחצה לכהנים בו, ולאו כלי אתמהא, א"ר יצחק, המים היו מושכין לו מעין עינים והיו רגלי השוורי' פתוחים לו כרמוני'.
